פסק-דין בתיק ת"ק 14250-01-13

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי בתאריך 24.9.09, רכשו התובעים מהנתבעת מייבש כביסה מתוצרת באוקנכט, במחיר של 2,800 ש"ח.

משהגיע טכנאי הנתבעת לביתם של התובעים, כדי להתקין בביתם את המייבש, הציע לתובעים כי יירכשו אחריות מורחבת עבור המייבש, לתקופה כוללת של 8 שנים, בעלות של 1,500 ש"ח.

התובעים הסכימו לכך ושילמו לנתבעת סכום נוסף של 1,500 ש"ח.

במהלך תקופת האחריות, ארעה תקלה בדלת המייבש וזו תוקנה על ידי הנתבעת, כאשר התובע נושא בתשלום החלק שנשבר, כאשר הנתבעת גרסה כי הביטוח אינו כולל חלק זה.

כ-4 חודשים לפני הגשת התביעה, נגרמה למייבש הכביסה תקלה נוספת, כאשר לא ייבש את הכביסה והשמיע צפצופים.

למרות הודעות הנתבעת לתובע כי ייעשו לקבלת החלק החסר, לא תוקנה מכונת הייבוש כלל והתובעים נאלצו לרכוש מכונת ייבוש חדשה.

לטענת הנתבעת, הסכם הרחבת האחריות לא כלל מחוייבות של הנתבעת לספק לתובעים את החלקים אלא רק לספק את שירות הטכנאי מטעמה וכי הודע לתובעים על כך במסמך כדוגמת נק/3, שנמסר להם ביחד עם מייבש הכביסה ונמצא בתוך אריזת המייבש.

עם זאת, אישרה הנתבעת כי אכן לא היו ברשותה החלקים הדרושים לצורך ביצוע התיקון, אולם היא נקלעה למצב זה, מחמת שהצדדים השלישיים הפרו את המוסכם בין הנתבעת להם ולא סיפקו לה את החלקים שהיו מחוייבים לספק לה.

התובעים הכחישו כי מסמך כדוגמת נק/3 נשלח אליהם או נתקבל על ידם או כי נאמר להם דבר לעניין העדר מחוייבות הנתבעת לספק את החלקים הנדרשים לתיקון וטענו כי הינם רואים את המסמך נק/3 לראשונה, בביהמ"ש.

הנני מקבלת את גירסת התובעים כמהימנה עליי.

הנני קובעת כי במסגרת היחסים שבין התובעים לנתבעת, היא שהיתה חייבת לפעול לתיקון מייבש הכביסה ולעשות להמצאת החלקים הנדרשים, וזאת במסגרת האחריות שניתנה לתובעים ושאת תמורתה שילמו התובעים לנתבעת.

יתר על כן, מן המכתב שהוגש לביהמ"ש וסומן נק/2, עולה מחוייבותה של הנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים, באמצעות חלקים שתקבל מהצדדים השלישיים, עפ"י הסכמים שלה עמם.

אם אכן לא היתה הנתבעת מחוייבת לספק את החלקים הפגומים לצורך תיקון מכונת הייבוש של התובעים - לא היה כל מקום כי מכתב זה יופנה אל הנתבעת.

משכשלה הנתבעת במתן השירות - אכן לא נותר עוד מנוס והתובעים רכשו מכונה חדשה.

בנסיבות אלה, הנני קובעת כי התובעים זכאים להחזר התשלומים ששילמו לנתבעת, הן בגין המכונה והן בגין האחריות, בסך כולל של 4,300 ש"ח.

בשולי פסק דיני זה, הנני לציין כי הנתבעת הגישה את ההודעות לצד ג' כנגד 6 חברות אחרות, כאר הינה טוענת כי אלה, כל אחת בדרכה, הפרו הסכמים שנעשו עם הנתבעת ובינם ובין עצמם, באורח שפגע בנתבעת וכי מחמת כך, לא היתה הנתבעת יכולה לעמוד בהתחייבותה כלפי התובעים, כפי שאינה יכולה לעשות כך אף לגבי לקוחות אחרים שלה.

בתחילת הדיון בתיק זה, עלה כי בין הנתבעת לצדדים השלישיים מתנהלים הליכים בבימ"ש אחר, המתייחסים לסכומי כסף גבוהים ביותר וכאשר בירור היחסים שבין הנתבעת לצדדים השלישיים והכרעה בשאלות אלה - אינם נדרשים לבירור חבות הנתבעת כלפי התובעים בתובענה זו, חבות שקבעתי כי הינה מתקיימת.

לא מצאתי מקום להמשיך במסגרת תובענה זו בבירור היחסים שבין הנתבעת לצדדים השלישיים וטענותיה של הנתבעת כלפיהם, כאשר היה בכך כדי להכביד באורח ניכר על התובעים, כאשר מתקיימים כבר הליכים אחרים בין הצדדים לעניין זה וכאשר ההכרעה בשאלת היחסים שבין הנתבעת לצדדים השלישיים, אינה מהותית להכרעה בתובענה זו.

כאמור, שאלות אלה יבוררו בהליכים אחרים.